חשוב שבוחרי הליכוד יבינו, שכל מה שמתרחש מהשבוע החולף ועד ה-28 בנובמבר הוא בגדר לוחמה פסיכולוגית, שנועדה לשלול מהם את חופש המצפון וחופש הבחירה. אמנון לורד "בשבוע שעבר יצאו עוז, א.ב. יהושע, וחברים נוספים במחנה השלום הישראלי, כנגד התנועות הפציפיסטיות ברחבי העולם, השוללות את המלחמה…" המשפט הדמיוני הזה לקוח מכתבה שפורסמה ב'חותם', המוסף של 'על המשמר', בשבוע הראשון של מלחמת המפרץ לפני קרוב ל-12 שנים. עוז ויהושע יצאו במסיבת עיתונאים מיוחדת כדי להביע את תמיכתם באמריקנים היוצאים להלחם אלפי מילין מהבית, יותר מעשר שנים לפני ה-11 בספטמבר. עוז נשאל על ידי המראיין אילן לוטנברג, האם יש בכלל מלחמות צודקות? "יש מלחמות צודקות", ענה עוז בנחרצות. "בעיני פציפיסטים המלחמות הן הרע העליון. בעיני, הרע העליון היא התוקפנות ולא המלחמה…. אני לא פציפיסט ואני לא בעסק של הושטת הלחי השניה. אשכול אמר פעם, שיש דבר שהוא גרוע יותר משימוש באלימות, וזה כניעה לאלימות. וכל עם, שמחליט שהוא רוצה להימנע מאלימות בכל מחיר – רק מזמין אלימות… אני מוכן להרוג כל אדם בעולם שרוצה להרוג את ילדיי. אני מוכן להרוג אותו ראשון". עמוס עוז תומך היום בעקיפין במאבק הפלשתיני. לא שמענו ממנו שום אמירה נוקבת, בעלת משקל מוסרי לעולם, בעקבות עשרות מעשי טבח כמו זה שבוצע השבוע בקיבוץ מצר. תהום הכניעה והעיוורון המוסרי שהוא נמצא בתוכה היום מייצגת את כל הריקבון וההשחתה האינטלקטואלית שבתוכם שרוי מחנה השלום בישראל. זה המדרון החלקלק שהשמאל הישראלי עלה עליו לפני כעשור שנים, שהוביל אותו למקום הנורא שבו הוא נמצא היום. מצבו של השמאל מעמיס על הימין בישראל אחריות גדולה. המחנה הגדול שמתחיל בליכוד ונגמר בימין שימינה ממנו הוא התקווה היחידה של עם ישראל, אך לא ברור אם מנהיגי הימין מודעים לכובד האחריות ההיסטורית שמוטלת עליהם בבחירות האלה. עליהם לבחון את עצמם היטב במראת השיקוף של השמאל הישראלי, ולשאול את עצמם כמה שאלות קשות. העובדה שמנהיגים אלה נרשמו בימין, ולכן נצחונם כביכול מובטח היא חסרת משמעות. היום לא מצפים מכם לנצח בבחירות. היום מצפים מכם לנצח את אדריכלי הטבח המתמשך באזרחי ישראל. מנהיגי הימין מתבקשים להסתכל בדיוקנאות המוכרים של מנהיגי השמאל – עוז, שריד, אלוני, פרס, ביילין, מצנע – ולשאול את עצמם במה הם טובים יותר מהם? תהליך ההשחתה המוסרית עד כדי תמיכה בטרור ולכל הפחות עד כדי כניעה לטירור הוא תהליך אנושי. האם מנהיגי הליכוד לא עוברים בשנתיים האחרונות תהליך דומה? תהליך מואץ שאותו עברו מנהיגי השמאל משך עשור שלם. אדם שחקר את דפוסי ההתנהגות של מנהיגים יהודים בתקופות אסון אמר לי: "מנהיגים יהודים אחראים לעשיית מאמץ; הם לא אחראים להצלחה. זאת המחלקה של הקב"ה". מנהיגי הליכוד צריכים לשאול את עצמם ביושר ובכנות, האם עשו את המאמץ הדרוש – תוך העדפת הסיכון לעצמם על פני הסיכון לעם. לטעמי, ראש הממשלה שרון היה זחוח וקורן מדי בנאומו בוועידת הליכוד. המשפט הראשון שהיה צריך לומר לבאי הוועידה ולצופים בבית הוא: "אם אמא ושני ילדיה נרצחים בחדר השינה, זה סימן שנכשלנו". אפשר להוסיף, שיש לישראל צבא חזק ומקצועי ושירות ביטחון נפלא. אבל מי שלא יודע להפעיל אותם במסגרת אסטרטגיה כוללת של ניצחון והכרעה לא יכול לנהל את המלחמה הזאת. האם אריק שרון לא יכול? האם הוא מנהל אסטרטגיה של הכרעה? כרגע אני לא יכול להגיד שכן ולא יכול להגיד שלא. אני רק יודע, שאם אינו יודע להגדיר את המצב הנוכחי ככישלון, אז הוא בבעיה. בינתיים מה שאנחנו רואים, שבשבוע האחרון אותה קואליציה אוליגרכית שהקיפה בדהרות אינדיאניות את מעגל הכרכרות של בנימין נתניהו עד שחיסלה אותו בבחירות של מאי -1999 מתלכדת שוב. ב-99 היא תמכה באהוד ברק, ב-סוף 2002 היא תומכת באריק שרון. כאשר אבינועם ברוג, אחיו של אהוד ברק, מביא אצל דן מרגלית (חבר של ברק) סקר עם נתונים מוטים בצורה קיצונית נגד נתניהו; כאשר חבורת אלופים, בטחוניסטים ו"אנשי עסקים" חדשה מתארגנת בתמיכה בשרון; כאשר התקשורת חוזרת לסורה בנסיונות להכשיל ולהביך את נתניהו – יש לנו חזרה מדויקת על מערכת 99' של ברק. המערכת האוליגרכית הישראלית מחפשת לה תמיד, מאז פרישתו של מנחם בגין, נציג בכיר מהמערכת הבטחונית כדי להציב בראש הפירמידה. זה התחיל עם יצחק שמיר, לאחריו שעון פרס, רבין, ושוב פרס וברק. נתניהו היה היחיד מאז בגין שעלה הודות לבסיס תמיכה עממי, ולכן גם הצליח במדיניותו יותר מכל ראשי הממשלה שהיו שבויים בידי כוחות חזקים מהם. נתניהו היה מקרה מצער מבחינת אותה מערכת ממסדית. היא נמצאה מופתעת ולא היתה מאורגנת כדי לבלום תופעה כזאת. הוא היה האויב מספר א' שלה. תופעה נלווית, שיש להזהיר את כלל בוחרי הימין מפניה היא תופעת ההונאה הפוליטית באמצעות מפלגות קיקיוניות. השיטה הזאת נועדה לפצל את גוש הימין ולפורר את כוחו. ב-99' זו היתה מפלגת המרכז, שיחד עם כמה משתפי פעולה מהימין הקיצוני פלוס ההיסטריה ההמונית סביב אריה דרעי, חיסלו את הימין. אבינועם ברוג מראה פתאום בסקר שלו, שמפלגת 'ישראל אחרת' של יעקב פרי מקבלת 3 מנדטים. קשה להאמין, אבל הנה זה מתחיל. הכי חשוב לשים לב, שבשלב הזה המערכת של אהוד ברק נאחזה בלב ליבו של הליכוד כדי להכריע מראש את המאבק בין נתניהו לשרון. חשוב שבוחרי הליכוד יבינו, שכל מה שמתרחש מהשבוע החולף ועד ה-28 בנובמבר הוא בגדר לוחמה פסיכולוגית, שנועדה לשלול מהם את חופש המצפון וחופש הבחירה. מדובר בנתוני סקרים מזויפים, בידיעות מושתלות ושקריות בעיתונות, ובפרשנויות חסרות בסיס. המטרה ליצור תחושה שהמאבק כבר הוכרע, ולהביא לידי דמורליזציה ותבוסתנות. בוחרי הליכוד הם התקווה האמיתית של עם ישראל. הם התקווה היחידה. בדרך אל הקלפי ב-28 בנובמבר כדאי לזכור את הזיופים בפריימריז של העבודה ב-99'. בוחרי הליכוד יכריעו, האם נמצאה הדרך לשלוט בבחירות באמצעות מניפולציות מנגנוניות ממסדיות, או שהכוח האמיתי עדיין נמצא בידי הבוחרים. |
The Case Agianst Israel's Enemies by Alan Dershowitz 
Coming from England and particularly from the BBC, MUST BE SEEN VIDEO! ANOTHER MUST SEE VIDEO |