ללמוד מחיבוק התקשורת את שרון
דניאל גולן כ"ב בכסלו תשס"ג / 27 בנובמבר 2002 הבחירות הקרובות בפריימריז של הליכוד הוא משאל פנימי, שבו למעשה תבוא ההכרעה על מדיניותה העתידית של ממשלת ישראל לגבי הקמתה של מדינה פלשתינית - כן או לא. עיני אזרחי הארץ והאזור ובעצם עיני כל העולם כולו, מצפים לראות מה תהיה ההכרעה של המפלגת השלטון (הליכוד), שתרכיב את הממשלה הבאה בישראל לאחר בחירות ינואר 2003. כבר למחרת פרסום תוצאות הפריימריז בליכוד, תוכרז בכל העולם דה פאקטו מה תהיה מדיניותה החדשה של ישראל לגבי מדינה פלשתינית. ההכרעה בפריימריז של הליכוד היא צומת קריטית בהיסטוריה של ישראל, ולאחר ההצבעה בפריימריז, כל בוחר ידע שישנם רק שתי אפשרויות שבהם יוכל לסכם לעצמו את בחירתו בקלפי א. בפריימריז של הליכוד יסדתי את מדינת פלשתין ב. בפריימריז של הליכוד מנעתי את מדינת פלשתין לפנינו שלושה מועמדים : שרון, נתניהו ופייגלין שרון - בעד מדינה פלשתינית נתניהו - נגד מדינה פלשתינית, בעד ממשל אזרחי פייגלין - נגד מדינה פלשתינית ונגד ממשל אזרחי הסיכויים למעשה ישנם שני מועמדים ריאלים : נתניהו ושרון. למרות שפייגלין הינו המועמד נקי הכפיים והאידאליסט ביותר מבין השלושה, עקב חוסר נסיונו וסיכוייו האפסיים להבחר, נתמקד בהבדלים שבין השניים בעלי הסיכויים השווים להיבחר. תמוה ביותר ההתגייסות המוחלטת של התקשורת למען שרון, אשר מכריזה השקם והערב על נצחונו של שרון. הצורה הבוטה של פרסום סקרים מגמתיים בעמודים הראשונים ובכותרות ראשיות , כמו גם שהנתונים ע"פ סוקרים אחרים שאינם קשורים למחנה נתניהו מצביעים על מצב קרוב לשוויון, מעוררים סימני שאלה רבים. דממת האלחוט התקשורתית המוחלטת לגבי ביקורת כלשהי על שרון, הן בתפקודו בממשלה והן בעמימותו בכל שאלה שקשורה למדיניותו העתידית, מעוררים הרבה תהיות על שום מה זוכה שרון לכזה חיבוק דוב מן התקשורת. אך כאמור, למרות המסע האגרסיבי והמגמתי של התקשורת, הסיכויים בהחלט פתוחים בין נתניהו ושרון מדיניות שרון מדבר בגלוי על מדינה פלשתינית ביהודה, שומרון ועזה, וזהו כיוונו הפוליטי באופן המוצהר ביותר. ישנם הרבה אנשי ימין הסומכים ידם שהצהרותיו של שרון הן בסך הכל תרגיל פוליטי, ולדידם שרון יהיה פיקח לצאת מתוך המילכוד אליו נתניהו לא נכנס. יתכן ושרון יצליח לתמרן את כל האיזור כולו, וגם את האו"ם, וגם את האיחוד אירופי, וגם את האמריקאים, ובפקחותו יצליח לחמוק מלקיים את המדיניות עליה הוא מצהיר. אך גם בהחלט יתכן שהימין ימצא עצמו "מופתע" כאשר שרון אכן יוליך את המהלך עליו הוא מרבה לדבר - מדינה פלשתינית על מחצית שטחי יהודה ושומרון. במקרה כזה, לאחר שתבוא ההתפטרות הצפויה של הימין מן הממשלה, שרון יקים ממשלת אחדות עם העבודה ושינוי ויזכה גם לתמיכת מרץ והערבים, ויחד ימשיכו את ההסכם ההיסטורי עליו חולם שרון. יתכן והשרים החדשים בממשלתו - מצנע, פרס, רמון, (ביילין?) יתנו במשך זמן גיבוי לתוכניתו של שרון, ולקראת חתימתה, כאשר ערפאת כהרגלו שוב יבקש יותר, יערימו שרי העבודה קשיים על התכנית, והממשלה תיפול כאשר העבודה מאשימה את שרון בכשלון הסכם השלום, ומחכה לגזור את קופון בבחירות. בנקודה זו כבר אין לשרון דרך חזרה. גם אם הימין יבלע את הבגידה, ויתן ידו להקים שוב ממשלה, מעתה גם בבחירות הקרובות כמו גם בעתיד, ישראל בראשותו של הליכוד הסכימה למדינה פלשתינית, והשאלה שנשארה היא רק אם זה יהיה על רוב השטח או כל של שטחי יהודה ושומרון. "כי אוסלו לא מת, ומדינה פלשתינית קום תקום" - אמר ביילין שבוע לפני הפריימריז - "אפילו ראש הממשלה שרון בעד מדינה פלשתינית". וכשהויכוח היחידי בינינו לבין הפלשתינים הוא רק אם זה רוב השטח או כל השטח, אז תסמכו על ביילין והפלשתינים שהתוכנית שלהם, ורק התוכנית שלהם, תגיע אל הבוחר הישראלי כאלטרנטיבה האפשרית היחידה - או הסכם ביילין-אבו-משהו, או כלום. ולמרבה הצער זה יהיה עוד שלב בתכנית השלבים של אש"ף נתניהו טוען שיש הבדל עצום בין מדינה פלשתינית לבין ממשל עצמי . לרשות הפלשתינית אין שליטה על גבולותיה, על המרחב האוירי שלה, ועל מקורות המים שלה, הנשלטים כיום בידי ישראל. למדינה פלשתינית תהיה שליטה על כל אלה, ותוכל לייבא נשק כבד טנקים ותותחים וטילים שיאיימו על מטוסים אזרחיים וצבאיים כאחד. גם אם יהיו הסכמים, הם יופרו בהדרגה כמו בתהליך אוסלו. והיה אם ישראל תצטרך להכנס למדינה פלשתינית כדי לפעול נגד טרוריסטים, היא תתקל לא רק בכח צבאי גדול, אלא גם בהתנגדות בין לאומית רחבה, ויקראו לכינוס מועצת הבטחון לפעול נגדינו. לדעתו של נתניהו, מדינה פלשתינית תהיה מבצר בטוח של טרור בלב הארץ, ולזאת הוא לא יסכים בשום אופן. ומה כל כך מסוכן במדינה פלשתינית סכנות המדינה הפלשתינית תופעה רווחת משונה, שישנם אנשים רבים המדחיקים ומתיחסים בזילזול ביכולתה של מדינה פלשתינית לפגע בישראל. נבחן למשל "ענין לא כל כך מזיק" ופעוט כביכול, כמו שיגור של קאסמים וקטיושות מהקו הירוק אל עבר ישובים ישראלים, מה יש לפחד מזה? שימו לב מה קורה באיזור קרית שמונה בתקופות של קטיושות - ילדים מפוחדים, הורים מודאגים, בתי ספר מפסיקים לתפקד, תיירות, תחבורה, עבודה - הכל קורס. אזור שלם משותק, ועוד איזור למוד קרבות. מה יהיה כאשר הקאסמים והקטיושות יתחילו ליפול על חדרה, נתניה, כפר סבא, רעננה, אריאל, פתח תקוה, שדה התעופה בלוד, תל אביב, מעלה אדומים וירושלים? מה יהיה כאשר לא נוכל להכנס למדינה הפלשתינית המתרצת ש"אינה מצליחה" להשתלט על הטרור שלה במאה אחוז? ואלה "הבעיות הקטנות". מה נעשה נגד פעולות קשות יותר, כגון השתלטות וזיהום מקורות המים, הפצצות תותחים ומטוסים ופגיעה במטוסינו, כניסה של מיליוני פליטים ליהודה ושומרון שיהיו עוד יותר עניים מהאוכלוסיה הקיימת, ושידרשו לקיים את החלטות האו"ם 194 ו-181 הקוראות לישראל לחזור לקוי 47, וליישב את הפליטים גם בתוך קוי 47. מה יהיה אז? התקשורת והתדמית מאז ומתמיד זוכים מנהיגי הימין לטיפול אישי מסור מן התקשורת. למעשה כל מנהיג פוטנציאלי, שאיננו נמנע על המחנה הנכון, יזכה מצד הממסד להתנכלויות משונות, ולמתקפות בלתי פוסקות מצד התקשורת. אותה תקשורת הנשלטת ע"י מספר ברונים שכולם באים מאותה נישה פוליטית שמאלנית. מאז קום המדינה, בגין ז"ל היה ראשון המוקצים. בתחילה,בימיו של בן גוריון, היה נקרא בגין הפאשיסט. לאחר מלחמת שלום הגליל, נפתח הקמפיין בגין רוצח, ועד סוף יומו האחרון נרדף בגין ע"י התקשורת ללא רחמים. אפילו הסכם השלום עם מצרים, הועלה ע"י השמאל לזכותו של בגין רק לאחר מותו. כמו בגין, כל מנהיג ש"איננו משלנו" זכה לטיפול דומה. זה המשיך בשמיר, ארנס, ליברמן, אפי איתם, וכן גם זאבי ז"ל, דרעי וקהלני. יוצאי דופן בתקשורת הם אותם אשר עברו לצד "המחנה הנכון". עזר ויצמן, איציק מרדכי,דן מרידור, רוני מילוא, דוד לוי, כאשר הם עזבו את הליכוד ופנו שמאלה, כולם נתקבלו בתקשורת בתרועה גדולה ונחשבו לאנשי עקרונות. היום בחזרתם לליכוד, רוני מילוא לא נשמע! , דן מרידור נעלם ודוד לוי הופך שוב לאופורטוניסט. למשל פייגלין מוזכר בתקשורת - "איש הימין הקיצוני משה פייגלין המנסה להשתלט על הליכוד", לעומתו ביילין שהוא שמאלן קיצוני הידוע כמושך בחוטים של העבודה, והמקבל והמעביר כספים בעמותות שונות ומשונות, יקבל כתבות מפרגנות. בחזרה אל אנשי הימין, בשנות השמונים והתשעים, זכו בעיקר שני אנשים לטיפול מיוחד מצד התקשורת - נתניהו ושרון דימוי נתניהו למסע הצלב אותו ניהלו ברוני התקשורת נגד נתניהו, אין כל כך צורך להרחיב. זוהי סאגה בה זכינו כל שני וחמישי לסקאנדל ופסטיבל, שפשוט קצרה היריעה מלהכיל. לא רק שרצח האופי שבוצע בנתניהו היה שיטתי, אלא שהמסכת היא כה ארוכה ובלתי נגמרת, שאפילו עד היום אנו מקבלים אותה בהמשכים. אם כי חייבים לומר, שהפעם המשימה מבוצעת בצורה הרבה יותר דיסקרטית, בדמותן של כתבות מאניפולטיביות, סקרים מגמתיים, פרשנויות מגויסות וכדומה. הערת אגב, היה דוקא עצוב במיוחד לקרוא בשבוע שעבר את כתבתה של אמונה אלון, שאמנם איננה שייכת לאותה בראנז'ה של אליטה תקשורתית, אך בדיעבד נתנה גושפנקא רבה למגמתיות של התקשורת, כאשר האשימה את נתניהו שהוא עצמו אחראי לתדמית שהדביקה לו התקשורת, בערך באותה מידה כמו שהתקשורת אחראית לכך. האם אנו צריכים להבין מדבריה של אמונה אלון, שלדעתה המתישבים והתקשורת אשמים בצורה הדדית מהדימוי הקלגסי-אנארכיסטי-משיחי-עברייני-דמוני שהדביקו כלי התקשורת על מתישבים? האם לדעתה רק אם אכן יתנצלו המתיישבים על מעשיהם ויוכיחו את עצמם, או אז הם ינוקו מן הדימויים הדמונים אותם מרעיפה עליהם התקשורת? כדאי לאנשי הימין להזהר מלהתפס לתסמונת של הבחורה הנאנסת יום אחר יום עד שבסוף מוצאת הצדקות במעשי התוקף, כי התוקף במקרה זה יודע לנצל זאת היטב. ישנו רק עוד אדם אחד שהתקרב למימדיו המפלצתיים של הדימוי של נתניהו בתקשורת - זהו אריאל שרון דימוי שרון שרון היה עשרות בשנים אימת הפאנטום של התקשורת. מאז נטש שרון בדעותיו את מפא"י וחצה את הקוים אל עבר המחנה הלאומי, קידומו בצבא נעצר, והתקשורת החלה לדבר על הגנרל המסוכן. שרון תואר תמיד כגדוש תכסיסים ותככים, בולדוזר בלתי נלאה בדרכו להגשים את שאיפותיו האמביציוזיות. מאז לבנון הוא קיבל תוארים ודימויים שקריים למכביר - הוא תואר כגנרליסימו מעורער בשגעון גדלות, שקרן שרימה את בגין וממשלתו על ימין ועל שמאל, אחראי על סאברה ושתילה, ואיך לא - שרון הרוצח. לאחר פיטוריו ממשלת בגין, במשך השנים "זוהרו" של שרון בתקשורת הלך ופחת בהדרגה, והפך רק לסתם ביריון חתרן נגד שמיר. לפני הבחירות האחרונות ב-'01 קרה השינוי בדרכו של שרון. לפתע נתניהו עמד על העקרון הדמוקראטי, שלא יתכן להחליף ראש ממשלה מבלי לשנות את הרכב הכנסת, כי הממשלה תתקשה לתפקד במצב הקיים. אגב נתניהו צדק, לממשלת האחדות לקח יותר משנה להגיע לקונצנזוס על מנת להתחיל להלחם נגד הטרור, ולאחר כמה חדשים של לחימה התפוררה הממשלה. מעניין לזכור שהסקרים ב-2001 הצביעו על נצחון מוחץ של נתניהו על ברק, כאשר לשרון מול ברק ניבאו נצחון בקושי. פרישתו ותמיכתו של נתניהו בשרון, העבירו לו את הנצחון הסוחף. והנה בבחירות '01, התעוררו בהפתעה תותחי התקשורת והשמאל, והחלו להפציץ ולהפחיד כמה שרון מסוכן. מהדימויים השחורים של שריד - שרון, לבנון, אסון, ועד הדימויים הפסיוודו-אינטלקטואלים של ביילין - שרון הוא הישראלי המכוער. כל זאת עד הבחירות. והנה קרה נס! כיום שנה וחצי אחרי ממשלתו של שרון המאוד מאוד כואבת לשמאל, תותחי השמאל והתקשורת דוממים לחלוטין. נס!! איפה שרון-לבנון-אסון? איפה שרון-הבולדוזר-חסר-המעצורים? איפה שרון מסברה ושתילה? איפה שרון מעלילות ג'נין? איפה שרון מפעם חיסול ופעם בית לחם תחילה? פעם חומת מגן ופעם יהודה תחילה? פעם ככה ופעם ככה? איפה שרון מהכשלון הכלכלי? כלום. דממת אלחוט. אין פוצה פה ואין מצפצף. יש רק כתבות אינפורמטיביות מדודות, וסקרים "גדלים והולכים". זה מה שהתקשורת "העדינה" שלנו מספקת על שרון. אין ביקורות ואין טרוניות נגד שרון, אין יוצא ואין בא. נס תקשורתי ופוליטי, שחייבים לתת עליו את הדעת. נס תקשורתי ופוליטי מדהים, שהשאלה היחידה היא-מתי כל זה התהפך? סיכום ידע כל בוחר ליכוד, שמדינה פלשתינית לא תיעצר על חצי משטחי יהודה ושומרון. מהרגע שתהיה הסכמה עקרונית על נסיגה ומדינה פלשתינית עצמאית, המשא ומתן ידהר אל כל שטחי יהודה ושומרון, הורדת ישובים, טראנספר של יהודים וחציית ירושלים והגרוע מכל הוא, שגם כל אלה לא יהיו הסוף לדרישותיהם של מיליוני הפליטים שיהגרו חזרה ליהודה ושומרון, וידרשו את אדמותיהם מלפני 47 ונסיגה לקוי 47, ויתגייסו בהמוניהם לתנועות טרור שיהיו מוגנות בתוך המדינה הפלשתינית. האם הנס התקשורתי והפוליטי של חיבוק הדוב לו זוכה שרון מן השמאל ומן התקשורת, איננו מדליק שום נורה אדומה? ידע כל בוחר בפריימריז של הליכוד שיש לו שתי אפשרויות: א. בפריימריז של הליכוד מנעתי את מדינת פלשתין - נתניהו ב. בפריימריז של הליכוד יסדתי את מדינת פלשתין - שרון |
The Case Agianst Israel's Enemies by Alan Dershowitz 
Coming from England and particularly from the BBC, MUST BE SEEN VIDEO! ANOTHER MUST SEE VIDEO |