נתניהו הוא האישיות הפוליטית המשפיעה ביותר

12.08.2005 (amnonl@makorrishon.co.il) אמנון לורד מקור ראשון

לנתניהו יש כשרון שבמציאות הישראלית הוא בעוכריו: הוא מסוגל לשנות מצב בצורה כל כך קיצונית, שכעבור פחות משנה נשכחת הבעיה שבגללה הוא הוזמן למלא את תפקידו .

מישהו מכיר במקרה שר אחד מתפקד בממשלת ישראל? כולל ראש הממשלה. נכון, ראש הממשלה מתפקד מצוין בפיצול מפלגות, הטחת ראשיהן זה בזה, שיגוע דעת הקהל הישראלית. יש לו תפקוד בתחום האפור של "יכולת מנהיגות". וזה חשוב. הוא הוכיח שיש לו יכולת לספוג תבוסות וכשלונות.

אז למה כולם מתנפלים פתאום על בנימין נתניהו? האם זה יהיה מוגזם להגיד שהוא השר היחיד המתפקד בממשלה? לא, וגם יותר מזה. הוא השר היחיד שהצליח בתפקידו. אולי זה מסביר משהו. ההתקפה של אולמרט בישיבת הממשלה לפני כשבוע וחצי פרצה את מעטפת המגן סביב נתניהו, שגם מבקריו בתקשורת מאוד נזהרו בו וידעו להעריך את יכולתו לתרגם תפיסה כלכלית לתוכנית, ולתת לתוכנית מנהיגות, ולבצע. יש הטוענים שנתניהו שייך לסוג המנהיגים שזקוקים כל הזמן להצלחות כדי לשמר את מעמדם. שמעתי את זה מאדם רציני ואני מעריך את השקפתו. אבל זה גם סוג של רציונליזציה מקומית לבינוניות, לדרך הקוצים והדרדרים, שהותוותה לנו עוד מראשית ימי היישוב.

מה שנתניהו מוכיח בכל מקום שבו הוא נוחת זה שהוא מסוגל לשנות מגמות, כיוונים, ולייצר תהליך אופטימי שמגשים את עצמו. ואם אנשיו של שרון לא דואגים לכוון אליו זרקורים רבי עוצמה שיגרמו לו לשלוף את המטפחת ולנגב את הזיעה, נתניהו מסוגל לעשות את המלאכה המאומצת והקשה בלי להזיע. זה כל כך לא מקומי וכל כך מרגיז.

יש לו עוד כשרון שבמציאות הישראלית הוא בעוכריו: הוא מסוגל לשנות מצב בצורה כל כך קיצונית, שכעבור פחות משנה נשכחת הבעיה שבגללה הוא הוזמן למלא את תפקידו. כך היה גם כשהיה ראש ממשלה. הישגיו בתחום הורדת הטרור וקטיעת המשבר הכלכלי היו כאלה, שמתחריו יכלו להתעלם מהשאלות האלה ולדבר על האנשים הסובלים בחברה. עכשיו, הפרשן הכלכלי של 'ידיעות' הפך לרגע למבקר שירה, והוא מאשים את נתניהו שהמטאפורה של השנה שעברה, על האיש הרזה הנושא עלי שכם את האיש השמן, היתה הרבה יותר, איך לומר, נכונה, מוצלחת; ואילו דימוי המכונית המחליקה בבוץ לא מוצלח. על זה באמת ניקח את שר האוצר לבירור במזכירות אגודת הסופרים, או שנשתמש בנשק ההגליה שבית המשפט מעמיד לרשותנו. סוף סוף אפשר לריב, כי אני הצלחתי רק לחטוף מהבצק התפל של העוגה, והשכן שלי כבר לכלך את אצבעותיו בקצפת שלמעלה וחברו כבר לקח את הדובדבן.

ביבי אשם בדבר החמור ביותר: הוא היחיד בציבוריות הישראלית שהציבור, האנשים הפשוטים, תובעים ממנו אחריות אישית. מחיר הסיגריות – זה ביבי. סגירת מחלקת הפגים באיכילוב – זה ביבי. הקשישים – ביבי. האמא שילדיה יתקשו לממן את כרטיסי האוטובוס לבית הספר מאשימה את נתניהו. ומה על האפשרות שהילדים יתפוצצו על האוטובוס? אף אחד לא אחראי. אין שום תחום ושום קטסטרופה, שבה התקשורת או הציבור מוכנים לדרוש מבעל תפקיד כלשהו אחריות אישית. נתניהו הוא היחיד שנדבקת בו אחריות אישית. גם אם הכלכלה שהנהיג מציבה את ישראל, תוך כדי מלחמה, ברמה דומה לזו של גרמניה – עם אחוזי צמיחה גבוהים יותר ואותה רמת אבטלה. החידה של בנימין נתניהו מול עצבי הכריש הרגישים של הפוליטיקאים והכתבים נשארת בעינה. לגבי אריאל שרון החידה פתורה. הוא רואה את צלו של נתניהו בכל מקום. אם החרדים דורשים ממנו, כפי שהיה בשנת 2000, בשום אופן לא להיכנס לממשלת אחדות עם ברק – זה נתניהו. אם ש"ס הופכת לסרבנית התנתקות – זה נתניהו. ואנשים ששמעו אותו בטלפון בנושאים האלה יודעים לספר שאלו הפעמים היחידות שבהן שרון מאבד את שלוותו ומתחיל להשתולל. כל המנתחים הפוליטיים שאני מכיר העריכו שהסיבה היחידה שהוא נזהר בנתניהו ולא פוגע בו היא שמצב הכלכלה עדין מדי, ופגיעה בנתניהו תחבל בהנהגת התכניות הכלכליות. עד גבול מסוים, שרון היה מוכן לפגוע גם בכלכלה ובלבד שנתניהו ייפגע גם הוא. כנראה שהמצב באמת השתפר. amnonl@makorrishon.co.il