הספד בהלוויתו של אבא אבן ז"ל
18 לאוקטובר 2002
אבא אבן לא היה רק אחד הדיפלומטים הגדולים של ישראל. הוא היה אחד מגדולי הדיפלומטים של תקופתו.
בהשכלתו הרחבה, בידיעותיו המעמיקות בהיסטוריה , בספרות, בשירה, בשפות, בכושר הביטוי הנדיר שלו,
הוא הביא אל השיח הבינלאומי את מכמני התרבות האנושית ואוצרותיה.
נאומיו היו מלאכת מחשבת , מעשה אומנות.
למרות שמאזיניו היו לעיתים דיפלומטיים מקצועיים, אנשים שכאילו כבר ראו הכל, ושאימנו אותם להיות קרים ואדישים –
כשאבא אבן נאם, אפשר היה לראות אותם מרותקים ונרגשים. אפשר היה לחוש חשמל באוויר.
אבא אבן היה ממניחי היסוד לשירות החוץ של ישראל. השגריר הראשון באו"ם, ואחר כך שר החוץ. הוא היה נציג רב עוצמה של המדינה היהודית, ושל זכויות העם היהודי.
בכמה וכמה משברים קשים, היה זה קולו של אבא אבן שהשמיע בגאון את צידקת הציונות, ואת שאיפת הדורות של העם היהודי לחיות בשלום בארצו.
אבא אבן, טבע את הדפוס של נציגות ישראלית המתייצבת, לפעמים לבדה, מול העולם כולו, וחושפת את כוונות ההשמדה והזדון של אויבי ישראל, שלעיתים הסתתרו מאחורי מסך של דיפלומטיה צינית ומתעתעת.
כשאמר שאילו היו הערבים מביאים לעצרת הכללית של האו"ם החלטה שכדור הארץ אינו עגול אלה שטוח – הייתה ההחלטה מתקבלת. הוא חיסל בהבל פה את הלגיטימיות של ההתקפות עלינו בגוף זה.
אבא אבן טווה מערכת קשרים אישיים מעבר לימים ויבשות, מעבר למסכי ברזל והבדלי תרבות.
קשרים אישיים אלה, בצירוף האינטלקט שלו, ויכולתו לבטא את רעיונותיו, העניקו לו בולטות של דמות משכמה ומעלה בקהילייה הבינלאומית.
העובדה שאדם מבריק כזה ייצג דווקא את המדינה הצעירה והזעירה שזה לא כבר קמה בפינה מאובקת של אסיה, עובדה זאת הייתה אחד הגורמים שסייעו להקנות מעמד ייחודי וסגולי למדינת ישראל הצעירה בין האומות מיד עם היווסדה.
הרבה למדנו מאבא אבן, בהרבה דרכים שהוא סלל אנו צועדים בעקבותיו. ובמבחנים העומדים נוכח פנינו הוא יחסר לנו.
|