הקרב על היגואר
בנימין נתניהו
maariv 2/11/2003
אנו ניצבים כעת בפני שביתה מופקרת, שמתעללת באזרחי ישראל ומסבה נזק
כבד לכלכלה שלנו. זוהי מסורת מפוארת. עוד בשנות ה-90, בזמן כהונתם של
שמונה שרי אוצר, הפכה ההסתדרות את ישראל לאלופת העולם בשביתות. מספר
ימי השביתה בישראל לעובד גדול פי ארבעה מאשר באיטליה ופי 12 מבריטניה
- שתי מדינות הידועות במסורת האיגודים המקצועיים שלהן.
ההסתדרות זועקת את זעקת האומללים והמסכנים, אך אין לה כל בעיה לחשוף
את השכבות החלשות לסבל הנורא הכרוך בהפקרת חולים, בשיבוש השירותים
של המים והחשמל, בפגיעה באספקת הדלק, באובדן ימי עבודה.
ראשי הוועדים
הגדולים, עתירי המשכורות והתנאים המופלגים, אינם דואגים לפועלים קשי
היום. הרי השביתות המופקרות האלה יביאו לכך שחומרי גלם ייתקעו בנמלים,
וימנעו ממפעלים לייצא את סחורותיהם. עקב כך המפעלים ייסגרו, ואלפי
פועלים יפוטרו.
ראשי ההסתדרות והוועדים הגדולים אינם נאבקים על זכויות העובד. הם נאבקים
על התנאים המופקעים, על המשכורות המנופחות ועל השררה. הם נאבקים על
היגואר.
זו הסיבה האמיתית לשביתה: התנגדות ההסתדרות לרפורמות שהצענו - שיבטלו
את המונופולים בנמלי הים, בשוק הדלק, החשמל, המים ועוד. ביטול המונופולים
יבטיח מוצרים ושירותים זולים יותר, ויחסוך לכל משפחה בישראל 5,000 שקל
בשנה.
לכל ברור כי זהו משחק מכור: ההחלטה על השביתה כבר נפלה, ולא נותר אלא
לבחור את התירוץ. ואין תירוץ אבסורדי יותר מן הדרישה המופרכת להקפיא את
מהלך הצלת קרנות הפנסיה. הרי קרנות אלה הגיעו לפשיטת רגל בניהול הכושל
של ההסתדרות. הממשלה היא שהצילה את קרנות הפנסיה, כשהתחייבה להזרים
לתוכן עשרות מיליארדי שקלים. כך ניצלו הפנסיות של מאות אלפי מבוטחים.
עכשיו באה ההסתדרות פושטת הרגל, ומבקשת מן הממשלה המצילה להחזיר את
הקרנות למצב הקודם של פשיטת הרגל. זה אינו עומד לא במבחן החוק ולא
במבחן השכל הישר. אין דרך להפר חוקים שנחקקו בכנסת, ואין כל היגיון להחזיר
את גלגל הפנסיה אחורה.
מה שאנו מתמודדים עמו אינו קרב על זכויות כאלה או אחרות, או על מימושן
של תביעות מגוחכות. זה אינו קרב על מעמד העובדים קשי היום, שהם אלה
הסובלים יותר מכולם משביתה שערורייתית זו. מה שיש כאן זה הקרב על
המשכורות העצומות, המנגנון המנופח והשליטה במונופולים - זהו הקרב על
היגואר.
|