|
התכנית הכלכלית: מה באמת רוצה האוצר? מאת ערן בר-טל, 11 לאפריל 2003 נקודת המוצא של האוצר הוא המצב העגום בו מנגנון ציבורי מנופח צורך כ-60% מהוצאות הממשלה ותורם כ-33% לסך התוצר. קצב הגידול של המנגנון הציבורי מנותק לחלוטין לקצב הצמיחה של המשק, מהגידול באוכלוסין ומכל בסיס כלכלי אחר. בנוסף, מנגנוני השכר במגזר הציבורי וההגנות הרבות של ההסתדרות בעניין זה, הביאה לגידול מתמיד בהוצאה לשכר שאף הוא מנותק מתוצר המגזר הציבורי. בהתחשב בכך, שרק 40% מכוח העבודה הפוטנציאלי במשק מנוצל ובכך שכשליש מכוח העבודה המנוצל מועסק במגזר הציבורי, הרי שהנטל על המגזר הציבורי הפך להיות בלתי-אפשרי. מדינת ישראל מחזיקה בשיא תשלומי המסים במדינות המפותחות; הקופות הציבוריות מרוששות; הגירעונות הגיעו למקסימום, שמעליו תאלץ המדינה לוותר על דירוג האשראי הסביר שלה ולשלם פרמיות אדירות על חובותיה ואפילו מקורות לא כשרים, כגון כספי פנסיה ועתודות תשלום נוספות (שאסורות לשימושים ממשלתיים) נוצלו עד תום. במצב עניינים זה, גם שר אוצר סוציאליסטי ככל שיהיה, היה נאלץ לעשות את הדבר האפשרי היחיד: לקצץ בשכר, בכספי העברה ובקצבאות. האפשרות האחרת, היא לא לקצץ בהן ולהגיע למצב בו הממשלה לא מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה. בנימין נתניהו, בחר לשלב בקיצוצים המבקשים, גם קיצוץ בנטל המס, כדי לעודד עבודה ויצרנות. מעניין לציין את הצעת הקיצוץ בשכר של האוצר; סיסמאות ההסתדרות מדברות על קיצוץ במשכורות הנמוכות של השירות הציבורי. אולם, דווקא הפגיעה בבעלי המשכורות הנמוכות קטנה יחסית. כך למשל, מציע האוצר לקצץ ממשכורת של 6,500 שקל כ-208 שקלים. משכר של 5,000 שקלים מציע האוצר לקצץ כ-97 שקלים. אך הקיצוץ המשמעותי, לפי אותה הצעה נוגע לבעלי שכר של למעלה מ-22 אלף שקל. הקיצוץ המוצע מדבר על שכר הבסיס בלבד ולא על התוספות המהוות מרכיב לא מבוטל במגזר הציבורי. בין הקיצוצים המוצעים על-ידי האוצר, דובר על הפחתת מענקי ביגוד, הבראה ומענקים, בשיעור של 15%, וקיצוץ דומה בחישוב החזרי הוצאות בגין רכב. גירעונות דמיוניים: כ-150 מיליארד ממשלות רבות העלימו עיין ממצבן של קרנות הפנסיה. הנתונים המעודכנים מדברים, למשל, על גירעון של כ-60 מיליארד שקל בקרן מבטחים. גירעון כזה לא הושג בבוקר אחד. גירעון כזה הוא פרי של עצימת עיין ממושכת; הוא פרי של מדיניות ה'סמוך' ו'יהיה בסדר'. אך ברור שלא יכול להיות בסדר כך סתם. כל הקופות ההסתדרותיות העמיקו את גירעונותיהן ללא כל גבול – צניחה חופשית ומתמשכת. הגירעונות העצומים של קרן פועלי הבניין, שגילו שקנם נמצאת בגירעון של 7 מיליארד שקל, הוא רק מקרה אחד ולא החמור שבהם. קג"מ בגירעון של למעלה מ-30 מיליארד; מקפת עברה את ה-20 מיליארד; נתיב את ה-13 מיליארד והרשימה הארוכה מסתכמת בכ-150 מיליארד שקל! סדר גודל של כל הוצאות הממשלה בשנת תקציב! ישאל העמית התמים, לשם מה אני מפריש את כספי לקרן שגירעונותיה לא יאפשרו לה לשלם את קצבתי בבוא היום. המענה האולטימטיבי שמציעה ההסתדרות, היא הסכם המחייב את העמיתים להפריש לאותן קרנות ולהזין את ההסתדרות בדמי ניהול, בגין ניהולה הכושל של הקרנות. במשך כל השנים, הקרנות נהנות מתשואה מובטחת של המדינה. המדינה מזרימה במישרין ובעקיפין עשרות מיליארדים לקופות, כמו גם העמיתים בקופות, והללו ממשיכות להתרוקן. במסגרת התכנית של האוצר, מוצע להעביר את ניהולן של הקרנות לאנשי מקצוע, תחת פיקוחו של האוצר. האוצר גם מציע להזרים לקופות עשרות מיליארדי דולרים, במטרה לאפשר לעמיתים ליהנות מהקצבה המגיעה להם. במקרה זה, ישולמו דמי הניהול של הקרנות, למומחי האוצר, ולא לעסקני ההסתדרות. |
The Case Agianst Israel's Enemies by Alan Dershowitz 
Coming from England and particularly from the BBC, MUST BE SEEN VIDEO! ANOTHER MUST SEE VIDEO |