היום צריך לשנות כיוון. לא התכנסות, לא התקפלות אלא התעצמות.

היום צריך לשנות כיוון. לא התכנסות, לא התקפלות אלא התעצמות.

בנימין נתניהו בפתיחת הכנסת, 16 אוקובר 2006

גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, חברי הכנסת לדורותיהם, ובראשם חברנו נתן שרנסקי, שיפה עשה ראש הממשלה שנפרד ממך.

גברתי, אני מניח שתאפשרי לנו להיפרד מחבר הכנסת שרנסקי באופן מיוחד ומסודר, אבל אגיד רק מלה אחת, שתי מלים, להגדיר אותך: פטריוט יהודי. נתן, אתה פטריוט יהודי בכל רמ"ח איבריך, ואין ציוני כמוך. אני עוד אומר דברים אחרים, אבל אני חושב שאני מדבר פה בשם הבית כולו, בשם אזרחי ישראל והעם היהודי – ולא רק בשם העם היהודי. מכירים בך את התכונה הזאת ומוקירים אותה.

המשפחות של אהוד גולדווסר, של אלדד רגב ושל גלעד שליט, ומשפחת חבר, ובייחוד ברגע זה אחיו של רון ארד, חן ודודו, שאחיהם נשבה היום לפני 20 שנה. חן, אני זוכר שבאת אלי – בעצם באתם שניכם – עם אמא, בתיה, כשהייתי ראש הממשלה, והיתה תחינה בעיניה של בתיה. היתה בעיניה לחלוחית, והיא אמרה: "אני מאמינה שאתה תחזיר את בני". אני יכול להגיד לך שעשיתי הכול כדי להחזיר אותו. כך עשו גם קודמי, וכך עשו גם מי שמילאו את תפקיד ראש הממשלה אחרי. שובר את לבי שלא הצלחנו. אני חושב מה עבר עליו בימים ובלילות, ומה עובר על אלדד, על אודי ועל גלעד. כל אחד מאתנו שם את עצמו שם או רואה את עצמו, את בנו או את אחיו. אני מאוד מקווה, מתפלל ומייחל שיצלח בידינו להחזיר אותו ואותם חזרה הביתה במהרה.

חברי הבית, לפני 70 שנה, לנוכח אפסות המעשה מול עליית הנאציזם, אמר וינסטון צ'רצ'יל על השאננות האנושית אשר מופרעת מפעם לפעם בצלצול פעמוני אזעקה: "אין חדש בסיפור הזה. הוא חוזר על עצמו שוב ושוב. הוא שייך לקטגוריה העגומה של חוסר ניסיון, או יותר נכון של חוסר היכולת האנושית ללמוד מן הניסיון; חוסר יכולת לראות את הנולד, העדר נכונות לפעולה כשהפעולה היא פשוטה ויעילה, עצות מבולבלות עד בוא המשבר, עד שיצר הקיום מכה בעוצמה במצילתיים". כל אלה, אמר צ'רצ'יל, הם מהסממנים המאפיינים את המעגלים האין-סופיים של ההיסטוריה.

אני שואל היום, רבותי, איפה אנחנו במעגל ההיסטורי שלנו. לפני שלושה חודשים, עם פרוץ מלחמת לבנון והירי המסיבי של רקטות על הערים שלנו, קיבלנו את צלצול ההשכמה שלנו. אבל האם כולם הפנימו את הלקחים, והאם ננקטו כל הפעולות הנדרשות? לצערי אני חייב להשיב על כך בשלילה.

נכון שהיום כולם, מבינים את הדברים שחברי ואני התרענו עליהם רק לפני חצי שנה, במערכת הבחירות: שאירן היא איום ממשי על עצם קיומנו (לפני חצי שנה זה הוגדר ,(spin שגרורותיה בצפון ובדרום, ה"חיזבאללה" ו"החמאס", מאיימות על ערינו ועל יישובינו, והאיום הזה הולך וגובר, שהם מתחמשים ביתר שאת בנשק שמביאים דרך סוריה ובנשק שמביאים דרך סיני, כפי שהעידו רק לאחרונה ראש השב"כ יובל דיסקין וראש חטיבת המחקר באמ"ן. רבותי, לצערנו גם יתר הדברים המפורטים שהזהרנו מפניהם בעניין זה מתממשים אחד לאחד: ציר פילדלפי קרס, רצועת-עזה פרוצה, נהרות-נהרות של נשק, של חומרי נפץ, של אמצעי לחימה ושל טילים חדשים נגד מטוסים ונגד טנקים זורמים לתוך הרצועה מתוך סיני. אני לא חושב שלמישהו כאן יש ספק שהנשק הזה יופנה בהמשך כלפינו.

ובכן, אף שהיום הציבור רואה ומבין את הסכנה, אי-אפשר לומר שמישהו מתרגם את ההבנה הזאת לשפת המעשה – להיערכות, לבלימה, להרתעה, ולפי הצורך גם להכרעה. האם מיישמים את הלקחים? האם עושים רפורמות בצה"ל ובמערכת הביטחון? האם דואגים למקלוט האוכלוסייה, לא רק בצפון ולא רק בדרום, אלא גם במרכז. מה נעשה להגנה האוכלוסייה ומתקנים חיוניים, כי אנחנו כבר בעידן הטילים? זה ברור שיש גם טילים בסוריה וגם באירן. אך האם משפרים את דרכי הפעולה שלנו לטילים הקרובים? מה נעשה נגד ה"קסאמים" שמומטרים יום-יום על שדרות ועל יישובי הנגב המערבי? האם עושים משהו? האם חוסמים את ציר פילדלפי? ועוד כהנה וכהנה.

גברתי, אני מעלה את השאלות האלה לא בקנטרנות, אלא בדאגה, כי זה בנפשנו. לדעתי, לא מיישמים את הלקחים ברמה הלאומית, כי לא מפיקים את הלקחים ברמה הלאומית. הממשלה עומדת בסירובה להקים ועדת חקירה ממלכתית, ואני חייב לציין שרוב דורש הקמת ועדת חקירה ממלכתית בקביעות מרשימה, והוא יודע למה; העם הזה רוצה לדעת את האמת, העם הזה רוצה (ב"העם הזה" אני מתכוון לחיילי המילואים ולחיילי הסדיר) רוצה לדעת שמפיקים לקחי אמת בכל הרמות של המערכת, ולא ברמה של הש"ג. כפי שנראה, במקום תהליך של הפקת לקחים ויישומם, נמצא פתרון פלא לכל הבעיות שלנו – "שינוי שיטת הממשל".

למה הדבר דומה? למכונית שנוסעת לכיוון התהום, ובמקום לשנות את כיוון הנסיעה מציעים לנו לשנות את דגם המכונית.

גברתי היושבת-ראש, חברי הבית, מה שדרוש היום הוא שינוי כיוון במדינה. אפשר וגם צריך לשנות את שיטת הממשל, אבל זאת הבעיה שלנו? זאת היתה הבעיה? זה ההסבר לכישלון בניהול המלחמה? לראש הממשלה לא היתה תמיכה מספקת מהכנסת? יש מישהו כאן, בבית הזה, שלא תמך בו? חברי ואני באופוזיציה נתנו תמיכה לא רק בפתיחת המלחמה, אלא בכל מהלך המלחמה, ולא רק אנחנו – גם העולם המערבי, ארצות-הברית, ואפילו גורמים – ואני חייב להגיד – לא מבוטלים בעולם הערבי. מעולם, מעולם לא יצאה ממשלה למלחמה עם תמיכה לאומית ובין-לאומית חזקה כל כך, וכל זה מתוך השיטה הקיימת, מתוך הבית הזה. בצדק, דרך אגב. גברתי, את אמרת את זה, וזה נכון: זו היתה מלחמת מגן מובהקת, מלחמה צודקת. ובכן, הכשל בניהול המלחמה אינו בשיטת הממשל. נכנסנו עם אשראי עצום, איך שיצאנו מזה זה כבר עניין אחר.

דרך אגב, יש פה אנשים ששירתו בממשלות קודמות, וחברי כנסת ששרתו בתקופה של ממשלות קודמות; ההצלחות הגדולות שלנו היו מתוך שיטת הממשל הזאת. ההתקפה נגד הכור בעירק בימי מנחם בגין, זיכרונו לברכה הייתה מתוך שיטת הממשל הזאת. גם השלום עם מצרים נוצר מתוך המבנה הזה.

לפני ארבע שנים עמדנו מול תהום פעורה אחרת, תהום כלכלית. היום ראש הממשלה משבח את התוצאות הכלכליות. אבל זאת לא תוצאה של מעשים מאתמול, זאת תוצאה של מעשים מ"שילשום". עמדנו אז לפני תהום כלכלית והיינו צריכים לעשות שינויים קשים מאוד. לא אמרנו, אנחנו צריכים לשנות את שיטת הממשל. אמרנו, אנחנו צריכים לעשות דברים מאוד נועזים, מאוד קשים ומרחיקי לכת, וחלק מהדברים שעשינו היו מאוד-מאוד קשים, – ועשינו אותם.

המעשים ההכרחיים והקשים הללו נעשו, אגב, בגיבוי מלא של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, ובעזרתם החשובה של שרים וחברי כנסת שיושבים כאן.

ובכן, לא השיטה הביאה לכשל. במאמר מוסגר, אני רוצה שתדעו: אני תומך בשינוי השיטה. רוב מכריע של חברי בסיעה, רוצים בשינוי השיטה. אני חושב שכולם מבינים שאפשר וצריך לשנות. אבל יש לעשות זאת בצורה אחראית, בצורה שלא תביא להמשך הפיצול. הרי למדנו משהו בפעם הקודמת, הרי ההצעה המוצעת לפנינו היום תביא ליתר פיצול בכנסת. זה רע, ולא טוב. חווינו את זה.

מעבר לכך, לגבי עצם ה"שינוי" , "שיטת ממשל" זה לא זוג גרביים, שאתה מחליף כל יום. בשינוי בשיטת הממשל צריך לדון בכובד ראש; זה דבר מורכב מאוד, צריך לדון בו עם מיטב המוחות בארץ, ואולי גם להביא כמה מחוץ-לארץ, וכמובן לשתף את כל חברי הבית. ההצעה שלנו היא לפתוח בדיונים כאלה ברצינות, ולא כחלק מקוניוקטורה פוליטית או כתרגיל קואליציוני. הנושא רציני מדי להתריס אליו בצורה זו.

בכל מקרה צריך להבין: אין תחליף לדרך, אין תחליף למדיניות ולמנהיגות. אם אין דרך ואין מנהיגות, שינוי של שיטת הממשל לא תעזור.

היום צריך לשנות כיוון. לא התכנסות, לא התקפלות אלא התעצמות. התעצמות חייבת להיות בכל המובנים ובכל התחומים. הדגש על שלושה תחומים: התעצמות ביטחונית, התעצמות כלכלית-חברתית והתעצמות ערכית.

ראשית, התעצמות ביטחונית – אנחנו חייבים לשקם במהרה את כושר ההרתעה ואת הכבוד הלאומי שלנו. האויבים שלנו לועגים לנו בראש חוצות. אני מעריך שזה מרגיז כמעט כל אחד פה, וזה גם מאוד מסוכן, כי זה מפתה למתקפה חדשה. בקלות יכולה לחול הידרדרות, או הסלמה, בגלל הפגיעה והכרסום בכושר ההרתעה שלנו. אנחנו חייבים לבנות מחדש את קיר הברזל של ההרתעה הישראלית, ויש ממה לבנות אותו, ראינו שחיילי הסדיר והמילואים נלחמו בגבורה רבה, גילו מנהיגות מקומית יוצאת מן הכלל, בהקרבה, וגם הצליחו יפה ברמה המקומית.

עלינו לשקם מיד את חומת המגן כך ששום אויב לא יחשוב לפגוע בנו, שכוונותיו יתנפצו אל מול החומה הזאת, זאת המשימה הראשונה שלנו.

בראש וראשונה לדכא את הכוונות של אירן כלפינו.

חברי הבית, אירן היא לא גורם כול יכול. יש לה בעיות כלכליות קשות, יש בה שסעים ובקיעים, בעיות נוספות. אנחנו מדברים כאן על בעיות כלכליות וחברתיות – לאירן יש הרבה כאלה. סנקציות אפקטיביות, של חלק מהקהילה הבין-לאומית, יכולות להשפיע. ישנם גם דברים נוספים שאין טעם להרחיב את הדיבור עליהם כאן. דבר אחד צריך להגיד: ראוי שיצא קול שיגיד לעם באירן: המנהיגות המטורפת שלכם מסכנת אתכם כשם שהמנהיגות המטורפת של היטלר הביאה לחורבן ולהרס של גרמניה. צריך להגיד להם את זה, כי הם לא שומעים את זה.

חשוב לדעת שמול האיום האירני – אני חוזר ואומר דבר שאמרתי כאן בתחילת כהונת הכנסת הזאת – מול האיום האירני אין אופוזיציה ואין קואליציה; יש רק איחוד כוחות של עם חפץ חיים. הדבר הזה בוער בעצמותי, זה לא שאני אומר זאת כלאחר יד מעל הבמה הזאת. לפני עשר שנים, זמן קצר לאחר שנבחרתי לכהונת ראש הממשלה, אמרתי לפני שני בתי הקונגרס: "המשטר המסוכן ביותר בעולם הוא אירן. אם משטר זה ישיג נשק גרעיני, הדבר יכול להוביל לתוצאות הרסניות, לא רק לישראל ולמזרח התיכון, אלא לאנושות כולה. הקהילה הבין-לאומית חייבת לבודד משטרים מסוג זה ולמנוע מהם השגת נשק אטומי. למדיניות ההרתעה חייבת להצטרף עכשיו מדיניות של מניעה מיידית ויעילה. זאת לא סיסמה, זאת לא הפרזה, מדובר בחיינו ובחיי ילדינו". עברו עשר שנים, ולצערנו הסכנה הזאת הופכת ממשית מיום ליום. לאחרונה קיבלנו תזכורת, שצפון-קוריאה, שותפתה של אירן ערכה ניסוי גרעיני.

מעל הבמה הזאת אני קורא לכל המדינות החופשיות לפעול יחד נגד האיום של התחמשות משטרים קיצוניים בנשק גרעיני, ובראשן אירן.

אני רוצה לומר לך שוב, ראש הממשלה, אינך זקוק לשררה. נעזור לך ולממשלה ככל שנוכל מול האיום האירני, כדי להבטיח את עתידנו, את עתיד כולנו. ובכן, זאת המשימה הראשונה: ביצור העוצמה הביטחונית שלנו.

המשימה השנייה היא ביצור העוצמה הכלכלית-חברתית, וכאן ההתחלה היא טובה, כי פה המכונית נוסעת בכיוון הנכון. היא עמדה במלחמה, כל העולם השתאה מעוצמתו של המשק הישראלי, גם בזמן מלחמה. המשק הישראלי בכיוון הנכון. צריך להבטיח הוא ימשיך בכיוון בכיוון הנכון – צריך להתמיד בזה. הכוונה היא לא להקפיא את המצב אלא להתמיד. לא להקפיא הורדת מסים, להמשיך בהורדת מסים. אנחנו צריכים צמיחה. המפתח הוא להמשיך את הצמיחה, לא לעצור ב-4% או ב-5%, אלא להמשיך את תנופת הצמיחה. יש להמשיך רפורמות שנעצרו: רפורמות במינהל מקרקעי ישראל, רפורמות בוועדות התכנון והבנייה, רפורמות בחברת החשמל, רפורמות במשק המים, רפורמות בשלטון המקומי – רפורמות, רפורמות, רפורמות. יש להמשיך. רפורמות אלה יביאו את יתרת הצמיחה, יתרת הצמיחה תתן לנו עוד ועוד תקציבים לביטחון ולחברה. תקציבים האלה – חלקם כבר הכנו עוד שהייתי באוצר – הם תוספות למעונות יום, תוספות לקשישים, תוספות לסל התרופות.

אחד המפעלים הנפלאים שעשינו הוא מפעל הזנה שהופסק היום, אני לא מבין מדוע, כיוון שהכסף ישנו. במסגרת מפעל ההזנה שהוקם בעידוד ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, ושרת החינוך לימור לבנת, בעזרת האוצר בראשותי: 150,000 ילדים מקבלים ארוחה חמה, 150,000 ילדים שמקבלים יום חינוך ארוך, וזה גם עוזר לאמהות – או להורים – לצאת לעבודה. למה זה נפסק?

צריך להמשיך, ולא להפסיק. להמשיך ולא להפסיק. מדיניות כלכלית חברתית שממשיכה.

ההתעצמות השלישית היא התעצמות ערכית. בראש ובראשונה אני כולל בזה את חיזוק הליבה של החינוך לערכים ולמושגים שצריכים לחבר בין כולנו. זה אומר שהציבור החילוני חייב לקבל חינוך מועשר – דבר שהתחילו בו – במורשת ישראל, והציבור החרדי והדתי צריך לקבל, את המקצועות הריאליים, שמאפשרים להתמודד היום בעולם המודרני.

זה אומר שקיפות בכל הקשור לנכסי המדינה, רישום הנכסים, שהתחלנו בו, וחובת המכרוז בחוק – ושקיפות מוחלטת. הרפורמות האלה חייבות להימשך. מעבר לדברים הטכניים, זה עניין של הקרנה. השחיתות היא סרטן שפועל בחושך, בעלטה. יש להטיל עליו את אור השמש, את אור הפנס, מעל הכול, צריך להקרין שדברים משיגים במאמץ ובכשרון, ולא בקשרים, ביוזמה, ולא בקומבינה.

אנחנו, בליכוד, התחלנו את הניקוי הזה בחצר הפנימית שלנו. מי שיש לו עבר פלילי לא יכול להיבחר בליכוד, וגם לא יכול לבחור. אני גאה על כך שחברי התנועה שלי פתחו את השערים, והיום לא 3,000 איש יבחרו, אלא 100,000 איש, ואם בהמשך יתפקדו יותר – יותר – אנשים שיבחרו את נציגי הליכוד לכנסת. זאת מפלגה פתוחה, נקייה, שקופה – דמוקרטית.

חברי ואני מחויבים להוביל את השינויים הללו במדינה. אנחנו מובילים אלטרנטיבה להנהגת המדינה בכיוון אחר, ונגבש חלופות מפורטות בכל תחומי החיים המרכזיים שלנו. וכן נצרף כוחות חדשים ורעננים וכוחות מנוסים.

אני שמח שרבים בעם מבינים היום שהדרך שלנו הוכחה כדרך נכונה, דרך שפויה, דרך אחראית, דרך שמחוברת למציאות חיינו ומתאימה למציאות חיינו, שיכולה להגן עלינו, דרך שניחנה בראיית הנולד.

אני משוכנע שהעם שלנו מסוגל לפרוץ את המעגליות של ההיסטוריה, של פרקי השאננות והתרדמת, של יקיצה מתוך כישלון וקריסה. העם היהודי עשה זאת בעצם הקמת מדינת ישראל. העם בישראל, לאחר הקמת המדינה, עשה זאת פעם אחר פעם בהדיפת אויבינו, בעשיית שלום עם שכנינו, ואנחנו עשינו זאת כשיצאנו מהתהום הכלכלי והרמנו את המשק הזה, והוא מזנק קדימה, הוא מזנק מעלה מעלה.

אני מאמין שיבוא יום שבו שנקבל את אמון הציבור למדיניות ההתעצמות שלנו ולשינוי כיוון המדינה. וביום הזה, גברתי, נשנס מותניים ונעשה את העבודה.